<h1>אגרת התשובה לרבינו יונה</h1>
<h2>דף יא:</h2>
וחייב אדם לעסוק בתורה בכל יום, שנאמר (דברים ז יב) והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם, ונאמר (שם ה א) ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם, ואמרו רז"ל (ריש פאה) ותלמוד תורה כנגד כולם. ואמרו בספרי, כשם ששכר תלמוד תורה גדול מכל המצות, כך עונש ביטול תורה גדול משאר עבירות. וכן מצינו בבית ראשון שויתר הקדוש ברוך הוא על עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים ולא ויתר על עון ביטול תורה, שנאמר (ירמיה ט יא) מי האיש החכם ויבן את זאת, ואשר דבר פי יי אליו ויגידה, על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עובר, ויאמר יי על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם (ירושלמי חגיגה פ"א ה"ז). והרוצה להנצל מן העונש המר והעון הגדול הזה, יתעסק בצרכי התלמידים והרבנים הלומדים לשם שמים, ויעזור בשכירות הרבנים כדי שיעמדו בעירו ויהיו עוסקים בתורה על ידו. ופירשו רז"ל בספרי, כי זהו שאמר הכתוב (משלי ג יח) עץ חיים היא למחזיקים בה, ללומדיה לא נאמר, אלא למחזיקים בה, שהם מחזיקים ידי התלמידים והרבנים.
<h2>דף יד.</h2>
וחייב אדם להתפלל בכל יום, ואסור לטעום כלום קודם שיתפלל, שנאמר (שמות כג כה) ועבדתם את יי אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך, עבודה זו תפילה. ולא יעשה מלאכה קודם שיתפלל. והמשכים לפתח חברו ומקדים לו שלום קודם שיתפלל, כאילו עשאו במה. ועיקר מצות תפילה, שיכוון את לבו בשעת התפילה ויטהר מחשבתו מכל עסקיו, שנאמר (דברים יא יג) ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם, ואמרו רז"ל בספרי (עקב, תענית ב) איזוהי עבודה שהיא בלב, הוי אומר זו תפילה. ויעמוד בשעת התפילה ביראה ופחד, שנאמר (תהלים ב יא) עבדו את יי ביראה וגילו ברעדה. ואמרו חז"ל (ברכות ל ב) אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש. ואם התפלל ולא כוון לבו, צריך לחזור ולהתפלל. אבל אם כוון לבו בברכה ראשונה, אע"פ שפשע ולא כוון לבו בשאר הברכות, אין צריך לחזור ולהתפלל.
<h2>דף טו.</h2>
כל איש ישראל חייב להניח תפילין בשעת התפילה. ובעל קרי אינו חייב טבילה כדי להניחן, אלא מותר להניחן בלא טבילה. ומי שאין הדבר נוח לו להניח תפילין בבית הכנסת, יניחם בביתו ויקרא לכל הפחות פרשה ראשונה של קריאת שמע. והתפילין צריכין עיבוד לשמן, ושיהיו האזכרות נכתבות לשמן, שיזכור הסופר בשעה שכותבן כי האזכרות הוא כותב. ולא יסיח דעתו מן התפילין עד שיסלק אותם מעל ראשו ומעל זרועו, ויניח של זרוע תחילה ואחר כך של ראש. וכשמניח תפילין בראשו, יניחם במקום שער, ולא במצחו שהוא מקום שאין בו שער. והמקיים מצות תפילין, סופו לקיים כל התורה, לפי שהוא מקבל עליו במצוה זו עול מלכות שמים, ומתוך כך תבוא בלבו יראת שמים לבלתי יחטא, שנאמר (שמות יג, ט) והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת יי בפיך. ואמרו חז"ל המניח תפלין וקורא קריאת שמע, זו היא קבלת עול מלכות שמים שלימה. וכל העולם נברא כדי לקבל עליהם עול מלכות שמים. ומי שאינו מניח תפילין, יש עליו קרוב לשלש מאות עונשין בכל שנה. והמניחן בכל יום, יש בידו זכיות לאין תכלית. ואמרו חז"ל (ר"ה יז, א) פושעי ישראל בגופן, כגון קרקפתא דלא מנחא תפילין מעולם.
<h2>דף כה.</h2>
ויזהר אדם שלא יזכיר את השם לבטלה, שנאמר (דברים י כ) את יי אלהיך תירא, ופירשו רז"ל בסדר קדשים (תמורה ג ב) כי בא הכתוב הזה להזהיר שלא יזכיר אדם שם שמים לבטלה. והמזכיר את השם או את הכינוי, צריך להזכירו באימה וביראה. ואם אינו מזכירו באימה וביראה, (אינם יודעים) [אינו יודע] את השם, שנאמר (ישעיה א ג) ישראל לא ידע, עמי לא התבונן. וכן פירשו חז"ל בויקרא רבה. ויזהר אדם שלא להזכיר את השם או את הכינוי אלא בידים נקיות ובמקום נקי. ואם אינו יודע אם המקום נקי או לאו, אל יזכיר את השם, כמו שאמרו רז"ל (ברכות כה א). ועוד אמרו רז"ל (שם כד ב) כי דבר ה' בזה, זה המזכיר דברי תורה במבואות המטונפות.
<h2>דף מז:</h2>
וחייב אדם להשכים לבית הכנסת, שכך אמרו רז"ל, כל המשכים ומעריב לבית-הכנסת, מאריך ימים. ועוד אמרו הנמנה מעשרה ראשונים, נוטל שכר כנגד כולם. וההולך בוקר וערב לבית הכנסת בעולם הזה, זוכה לעשות כן בבית המקדש, שנאמר (תהלים פד ה) אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה (מדרש רבה תבוא). והאוהב לילך לבית הכנסת, אוהב להקדוש ברוך הוא, שנאמר (שם פד ב) מה ידידות משכנותיך יי צבאות.
<h2>דף נג:</h2>
ובשעה ששליח ציבור חוזר ומתפלל, חייב לענות אמן על כל ברכה וברכה. ויכוון לבו בכל ברכה וברכה כדי שידע על איזה ברכה הוא עונה אמן. ויש לו בזה שכר כפול, והרי זה כמו שהתפלל שתי פעמים זו אחר זו. ואמרו רז"ל במדרש, אם התפללת ולא כוונת לבך וחזרת והתפללת, תהא מבושר שתפלתך נשמעת. ולא ישעה בדברי חולין בבית הכנסת. וכל המספר בעסקיו בבית הכנסת כל זמן ששליח צבור מתפלל, תחת בו גערת הברורים, וגם כל הקהל חייבים להוכיחו ולחשוך אותו מחטוא לשם יתברך עדי עד, וכל היצורים נבראו לכבוד השם יתברך. ואם יפנה לבבך ולא תשמע בשעה שמשבחין לפניו ומספרים תהלותיו ועזוזו ונפלאותיו, איה הכבוד ואיה המורא, אף כי המספר בעת ההיא שיחת חולין גדול עוונו מנשוא.
המברך ברכת-המזון צריך שיטול ידיו קודם שיברך, שנאמר (ויקרא כ ז) והתקדשתם והייתם קדושים. והתקדשתם, אלו מים ראשונים. והייתם קדושים, אלו מים אחרונים. ומים אחרונים הללו שהם אחר אכילה וקודם ברכה, אין נוטלין על גבי קרקע, (או) [אלא] על גבי כלים או קינסא.
<h2>דף ס:</h2>
וכל המתעטף בציצית, קדושתו כפולה מחברו, שנאמר (במדבר טו מ) למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים לאלהיכם. וכן אמרו חז"ל בספרי, והייתם קדושים, מלמד שהציצית מוספת קדושה, וצריך שיהו החוטין שזורין. ושירחיק מקום הנחת חוטי הציצית משפתי הטלית מזה ומזה כמלוא קשר גודל. ויזהר שיהיה בתוך שלש אצבעות.
<h2>דף סא:</h2>
ובשעה שאדם קורא קריאת-שמע ומגיע לפסוק ואהבת את יי' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך, יעלה על לבבו מה שאמרו רז"ל בכל נפשך, אפילו נוטל את נפשך. וישעבד את נפשו לשם יתברך, ויגמור במחשבתו למסור נפשו על קדושת השם יתברך וליהרג עליו, ותחשב לו לצדקה כאילו נהרג על קדושת השם. ונגלה לנו זה הסוד, ממה שאמרו בספרי, בכל נפשך, זה שאמר הכתוב (תהלים מד כג) כי עליך הורגנו כל היום, וכי אפשר לו לאדם ליהרג בכל יום, אלא אלו צדיקים שמעלה עליהן הכתוב כאילו נהרגין בכל יום.
